1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו, בשני אישומים, שתי עבירות של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 ושתי עבירות של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
2. על פי עובדות כתב האישום, במועד הרלבנטי עבד הנאשם בתור מפקח בנייה בעיריית ירושלים באזור רמת שלמה והר חוצבים. תפקידו של הנאשם כלל, בין היתר, איתור עבירות בנייה, תיעודן ודיווח לרשויות התביעה בעירייה.
האישום הראשון מפרט בהרחבה כיצד במהלך חודש מרץ 2004 פתח שמואל ישראלי (להלן:
"ישראלי") פתחים לחלל תת קרקעי הצמוד לדירתו ברחוב הרב קלונימוס 10 בשכונת רמת שלמה בירושלים וזאת ללא קבלת היתר או רישיון עירייה (להלן:
"עבירת הבנייה"). הנאשם, אשר הבחין בעבירת הבנייה, פנה אל ישראלי, ולאחר מספר שבועות בהם עקב אחרי עבירת הבנייה, הודיע הנאשם לישראלי כי הוא פותח נגדו תיק במסגרתו יוצא נגדו צו הריסה ויושת עליו קנס גבוה. ישראלי שאל את הנאשם מה ניתן לעשות כדי למזער את הנזקים ובתגובה ביקש הנאשם מישראלי לשוחח עימו במקום פרטי, שם אמר הנאשם לישראלי כי אם ייתן לו 5,000 דולר הוא יוכל להמשיך לבנות וליהנות ממה שבנה. בהמשך, וכמפורט בכתב האישום, שילם ישראלי לנאשם ביום 21.4.04 סך של 5,400 ש"ח, וביום 4.5.04 שילם ישראלי לנאשם סך של 1,300 דולר.
בהתאם לאמור באישום השני, במהלך חודש מאי 2004 ביצע בן ציון פרידמן (להלן:
"פרידמן") בביתו ברחוב הרב ז'ולטי 9 בשכונת רמת שלמה בירושלים עבודת בנייה ללא קבלת היתר או רישיון עירייה (להלן:
"עבירת הבנייה"). הנאשם הבחין בעבירת הבנייה, הפסיק את העבודות והורה לפועלים לעזוב את המקום. באותו יום התקשר פרידמן לנאשם וביקש להיפגש עימו מחוץ למשרד. עוד באותו היום נפגשו השניים בתחנת הדלק שבהר חוצבים בירושלים וישבו ברכבו של הנאשם. הנאשם אמר לפרידמן שיוכל לעזור לו תמורת תשלום של 3,000 דולר מכל אחד מהשכנים, וזאת מאחר שלעבירת הבנייה ישנם שני שותפים. במועד זה שילם פרידמן לנאשם סכום בשקלים השווה בערכו לכ-500 דולר. למחרת נפגשו השניים ופרידמן מסר לנאשם סכום כסף בשווי 2,000 דולר.
3. הנאשם כפר במיוחס לו והכחיש כי קיבל ממי מהמתלוננים סכום כסף כלשהו תמורת הטבה כלשהי.
4. שני עדי התביעה המרכזיים הם המתלוננים - ישראלי ופרידמן.
שני העדים הם עדי מדינה.
עם ישראלי נחתם הסכם לפיו, בתמורה לעדותו, לא יוגש נגדו כתב אישום ולא יועמד לדין בגין עבירות הבנייה ועבירת השוחד. כן הובטח לו כי עיריית ירושלים לא תתנגד למתן היתר בנייה לבנייה האמורה (ת/3).
עם פרידמן נחתם הסכם לפיו, בתמורה לעדותו, לא יועמד לדין ולא יוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות הבנייה ובגין עבירת השוחד (ת/6).
המאשימה מבססת ראיותיה על עדויותיהם של שני העדים, אשר יש בהן גם כדי לסייע האחת לשניה, וכן על ראיות סיוע נוספות, הכל כפי שיפורט בהמשך.
האישום הראשון
5.
ראיות המאשימה:
(א)
שמואל ישראלי: מתגורר ברחוב קלונימוס ברמת שלמה.
העיד בבית המשפט כי ההיכרות הראשונה עם הנאשם הייתה לאחר שהחל לבנות בחללים בביתו. בסוף מרץ, בסביבות פורים, הנאשם הופיע בביתם בפעם הראשונה, בדק מה עושים הפועלים והשאיר אזהרה להפסיק את הבנייה. בשלב זה עדיין לא היו פתחים בחללים של התוספת. הם הפסיקו לזמן מה וכשראו שהנאשם לא הופיע שוב ולא הוציא צו הפסקת עבודה, המשיכו בעבודות. הנאשם הגיע שוב והוא הסביר לו שהוצאו כספים רבים עבור הבנייה, אך הנאשם הורה לו שוב להפסיק. בפגישה השלישית, לאחר שהוא שוב לא הקשיב לנאשם והמשיך בבנייה וכבר פתח פתחים, החל הנאשם לאיים עליו בהריסת הבנייה וקנסות גבוהים. ישראלי ציין שהאווירה הכללית בשכונה הייתה שהנאשם מאיים אך לא מבצע, ולכן הוא לא נענה להוראותיו להפסיק את הבנייה אלא סגר את הפתחים ומיד פתח אותם שוב. בהמשך גם שמע שמועות ש"אפשר להסתדר" עם הנאשם, ולכן המשיך בבנייה במהירות. הנאשם הגיע שוב וראה שהפתחים נפתחו שוב, וכששאל מדוע, ענה לו שהייתה להם נזילה והם פתחו את הפתחים כדי לתקן אותה, דבר שלא היה לגמרי נכון. בהמשך שוב סגרו ופתחו את הפתחים.
בשלב זה שם לב שהביקורים של הנאשם הולכים ונשנים בלי נקיטת צעדים, ואז הבין שיש כאן מטרה נסתרת. הנאשם הופיע בביתו בכל שבוע-שבועיים, דבר שהפליא אותו כי ציפה ממנו לבוא בכל יום כדי לעקוב אחרי הבנייה. הבין מה כוונתו של הנאשם אבל החליט בינו לבינו שלא יציע כלום לנאשם אלא ימתין שהדבר יבוא ממנו.
הנאשם הגיע אליהם שוב באפריל, כאשר עד למועד זה הנאשם הגיע לביתו מספר פעמים והוא ברח, והנאשם היה משוחח עם אשתו ומוסר לה שהוא מתכוון לבוא ביום כך וכך ושאם הוא לא יהיה בבית - יוציא צו הריסה וקנס בסך של 180,000 ש"ח. גם לפני פגישה זו הנאשם אמר לאשתו מתי הוא מתכוון לבוא.
ואכן, בפעם זו הנאשם הגיע במועד שאמר, וראה שהייתה התקדמות בבנייה ושוב נפתחו פתחים. בשלב זה הם עשו סגירה וויזואלית בלבד של הפתחים והמשיכו לעבוד בפנים. ביום זה הפועלים עבדו במקום עם כלים כבדים אבל נתן להם להמשיך לעבוד למרות שהנאשם אמר שיגיע, כי לאור הפגישות הקודמות לא חשב שהנאשם יגיע, ואם יגיע - הבין שהוא יעלים עין מהעבודות. גם באותו יום ניסה להתחמק מהנאשם ולברוח אך הנאשם תפס אותו. הנאשם שוב איים שהם יינזקו ויאלצו להרוס או לאטום. המשמעות מבחינתו הייתה הפסד כספי עצום ולכן התחנן לפני הנאשם שלא ינקוט נגדו בצעדים. בשלב זה הנאשם ביקש לשוחח עימו ביחידות. לקח את הנאשם למחסן, שם ישבו רק שניהם והנאשם ביקש ממנו לנעול את הדלת. לאחר שעשה זאת הנאשם שינה אווירה - עד עכשיו היה רכרוכי ופתאום הפך לתוקפני, החלטי ומאיים - הנאשם אמר לו שאם הוא יקשיב לו תהיה לו חסינות, 100% כיסוי. הנאשם דרש שייתן לו 5,000 דולר ויוכל להמשיך לבנות לאורך ימים. ישראלי ציין שהבין שהצעה כזו של הנאשם תגיע ולכן בדק את העניין עם אנשים שעשו זאת וכן אצל עורך דין, והתברר לו שברוב המקרים זה לא עוזר, ועל כן החליט לסרב להצעה כזו, אם תבוא. לכן, כשהנאשם הציע לו חסינות, שאל את הנאשם מה יקרה אם יבוא פקח חדש והנאשם הסביר לו שהכול מסודר עם הממונים עליו. הנאשם נקב בסכום של 5,000 דולר והוא התווכח איתו וביקש להוריד את הסכום, וכך ביקש לקנות זמן, אך הנאשם סירב ואמר לו שהוא עובד עם הממונים עליו וסכום זה מתחלק בין כולם ולו נשארים רק 500 דולר. ההצעה של הנאשם הייתה תוקפנית. כך נוצרה סיטואציה בה מבלי להתכוון הוא שילם לנאשם סך של 1,200 דולר שהם כ-5,500 ש"ח: כאשר ירד לפגוש את הנאשם, היה לו בכיס כסף שהיה מיועד לפועלים ולא חשב כלל שבאותו יום ישלם משהו לנאשם. הנאשם לא ראה שיש לו כסף בכיס אך במהלך השיחה נכנס למחסן האחראי על הפועלים וביקש את התשלום, וכך הבין הנאשם שיש לו כסף בכיס. הנאשם ביקש ממנו שיוציא את הכסף שיש לו בכיס, החזיק את פנקס הדו"חות שלו ואמר לו שאם הוא לא מביא לו כסף מהכיס הוא כותב לו דו"ח, וכך, "בלחץ פיסי מתון" הצליח לגרום לו להוציא את הכסף. ביקש מהנאשם שלפחות לא ייקח לו את כל הכסף אלא ישאיר לו משהו למכולת ולבסוף הנאשם השאיר לו 100 ש"ח. פגישה זו ארכה כ-20 דקות ובסופה אמר לו הנאשם שבפגישה הבאה, שתהיה בעוד שבוע, הוא יצטרך להשלים את התשלום. התכוון להקליט את הנאשם בפגישה הבאה. בסיום הפגישה הנאשם אמר לו שהוא יכול להמשיך ולבנות, לא איים עליו ולכן לא היה לחוץ.
לאחר הפגישה הראשונה שהייתה בסוף אפריל, ועד לתחילת מאי, הנאשם הגיע אליו בכל יום- יומיים כדי לקבל את יתרת הסכום, אך הוא בכוונה נעלם, כי החליט לנסות לדחות את הנאשם כמה שניתן. רצה להגיע למצב בו הנאשם יסתפק במה שקיבל בפועל. הנאשם היה שואל את אשתו היכן הוא ואומר לה למסור לו שאם לא ייפגש איתו הוא יסתבך.
לבסוף נקבעה ביניהם פגישה ליום 5.5.04 והוא החליט להקליט את הפגישה. הדגיש כי ההקלטה לא נעשתה כדי להסגיר את הנאשם אלא כדי להגן על עצמו בדברים שהנאשם הבטיח לו - כדי שתהיה לו הוכחה שאלה הדברים שהובטחו לו. פנה לחבר שנתן לו מכשיר הקלטה וגם הפעיל לו אותו כי הוא לא יודע לתפעל מכשיר כזה. הם נפגשו שוב במחסן שלו והוא שוב התחיל להתחנן ולבקש מהנאשם להפחית בסכומים. גלגל את השיחה בכוונה כך שיישמעו בבירור בהקלטה את שמו של הנאשם, הסכום שהנאשם דורש וכן הסכום ששולם לו עד כה. בתחילת השיחה הציג לנאשם מסמך של הביטוח הלאומי עליו חתומה פקידה בשם אביבה דנון, ושאל את הנאשם האם היא קרובת משפחתו וזאת כדי ששמו של הנאשם יופיע בהקלטה. בהמשך החל ביניהם שוב משא ומתן בעניין הכספים, כאשר הוא שוב מבקש להפחית את הסכומים והנאשם מסרב. לבסוף הוציא מהכיס את הכסף שהיה לו, אמר לנאשם שזה מה שיש לו, והנאשם חטף-לקח לו את הכסף מהיד. הדגיש כי מעולם לא נתן לנאשם כסף ברצון ולא הושיט לו כסף. בפגישה זו הנאשם קיבל ממנו סך של 1,300 דולר שהם כ-5,600 ש"ח. הנאשם לא ספר את הכסף, הכניס אותו לכיס וקבע פגישה נוספת להשלמת הסכומים. בסה"כ שילם לנאשם 2,500 דולר. הנאשם שב ולחץ עליו להשלים את הסכום ל-5,000 דולר ואיים עליו שאם לא ישלם לו, גם בני ביתו יהיו בסיכון. לאחר שהסתיימה השיחה הוא הקליט את ההקלטה לקלטת רגילה דרך הטייפ שלו, ומחק את ההקלטה המקורית כי החזיר את המכשיר ואת הקלטת לחברו ולא רצה שההקלטה תועבר אליו.